אמא לדניאל (28), מיה (23) ומיכאל בן ה- 19 שאובחן על הרצף האוטיסטי בגיל שנה, ברמת תפקוד נמוכה.
כמשפחה שמקבלת את "הבשורה" היינו מבולבלים וחסרי אונים, מאיפה מתחילים?לא היה את מי לשאול ועם מי לדבר, מכל גורם אליו פנינו קיבלנו תשובה אחת לעיתים שתיים ואנו אלה שהיינו צריכים להרכיב את הפאזל השלם, לא ידענו מה מגיע לנו, מה לדרוש ואיך לדרוש. מה עושים? למי פונים? מאיפה מתחילים? המון שאלות ותשובות אין.
במשך 17 שנות המומחיות שפיתחתי, כאמא לילד מיוחד, לאט לאט התחלתי לשאול, לבדוק, לחקור, להעמיק, להפוך כל אבן ולא לקבל דבר כמובן מאליו.
גיליתי שהחקירה היא אין סופית, ולא פעם נדרשתי לחשיבה מחוץ לקופסא, להמציא את עצמי מחדש ,היה לי ברור שמדובר בריצה למרחקים ארוכים לעיתים מהירה, לעיתים בהליכה איטית, למדתי ״לכבוש״ שטחים קטנים ולתכנן את הקדימה לטווחים קצרים.
מאותו הרגע בו קיבלנו את הבשורה שמיכאל נמצא על הרצף האוטיסטי בתפקוד נמוך, יצאנו, כמשפחה, למסע נחוש וחסר פשרות כדי לאפשר למיכאל, ולנו, את החיים הראויים והטובים ביותר שיוכל לקבל, על אף הקשיים העצומים שלו.
מאז ועד היום, מזה למעלה מ – 17 שנים, אני מקדישה את חיי לתחום האוכלוסיות המיוחדות מתוך ידיעה ואמונה מלאה בילדים שלנו.
אוטיזם היא כמו טביעת אצבע, אין אחד דומה למשנהו וככזה כל ילד צריך את הדברים המותאמים רק לו, כך יוכל להגיע ולנפץ את תקרת הזכוכית שלו היא.
שילוב, קבלה, הכלה, סבלנות וסובלנות – חמשת הדיברות שהן נר לרגליי, איתן אני מתעוררת בבוקר ואותן אני משננת יום-יום שעה-שעה, והן אלה המתוות את דרכי.
שלכם ושלכן,
יעל
