במקרים "הפשוטים",כשהמאפיינים ברורים למדי, ייקבע מועד לאבחון ,אני עובדת עם שני מכוני אבחון מהמובילים בארץ ,התורים נקבעים בהליך מזורז ומיידי, תהליך האבחון עובר ללא יותר מדי אתגרים, מאבחנים את הלקות על פי המאפיינים הקבועים ומחליטים על מספר פעולות ראשונות.
במקרים "המורכבים" יותר, כמו במרבית מהבתים המיוחדים בישראל, ה״הלם״ הראשוני, הבלבול, החששות והעצב משתקים, מתערבבים רגשות אשם, אתגרים בירוקטיים וכלכליים, רגישויות קשיים של חוסר תקשורת בין בני המשפחה, בני הזוג, והשאלות רבות מן התשובות, על כל תשובה מתעוררות שלוש שאלות נוספות.
בין אם אתם משפחה מיוחדת "בתחילת דרכה" רגע לפני או אחרי האבחון, או בין אם אתם "ותיקים" בתחום - אתם מכירים את חומות הבירוקרטיה, השאלות שאין להן מענה ומצבים של אטימות המערכת או תסכול אנושי. ובדיוק משביל זה - הקמתי את "על הרצף", כל המענים תחת קורת גג אחת, גורם מתכלל אחד, שירות, מענה ופתרון לכל מצב ולכל בעיה בנוגע לילד שלכם, לאחים, לאחיות, למשפחה המורחבת ולכם כבני זוג.
בתור אמא לילד מיוחד, אני מאמינה שמגיע לנו ולילדים המיוחדים שלנו להיות שווים בין שווים. לחיות חיים מלאים. של כבוד, בריאות נפשית ופיזית, ולא פחות חשוב מכך – שיהיו להם את התנאים המירביים לצמיחה, שגשוג והתפתחות. כן כן, זה אפשרי.
רגע אחרי שקיבלנו את האבחון של מיכאל, כשהיה בן שנה וחודשיים, החלטתי שאני מובילה ולא מובלת. הדבר לא היה קל מההתחלה, כי הכל היה חדש לי והייתי צריכה ללמוד ולהסיק מסקנות אישיות ולהמר. המהלכים והחשיבה היא אין סופית, ניסוי וטעייה.
המערכת מסועפת, מורכבת מהרבה מאוד גורמים – כספיים, חינוכיים, רפואיים – ואנו מוצאים את עצמנו בעולם תוכן שאינו מוכר לנו ובלחץ שמונע מאיתנו את הפתרונות המוצעים, הנטיה שלנו היא הכל או כלום.
תוך כדי הדרך הבנתי את הצורך בגורם מכוון, שידע להבהיר לנו מה מגיע לנו בכל תחום ותחום.
לכל איש מקצוע בתחום – מפסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, עובדים סוציאליים, צוותים חינוכים ועד לחברים ובני משפחה ממעגל שני ושלישי – יש את 'האני מאמין' שלהם, אבל אנחנו, בתור המשפחה האורגנית, חייבים לקבל את התמונה המלאה שרואה ומותאמת את הילד/ה הפרטי/ת שלנו.